התכנית לפסיכותרפיה דינמית ממוקדת  |  התכנית לפסיכותרפיה דינמית זוגית  |  סדנאות סופשבוע בסוכה במדבר  |  השתלמות שנתית בטיפול בדכאון  |  


תכנית ההשתלמות בפסיכותרפיה- הלא מודע 
 
חלק 1: תנועה בתהליכים לא מודעים- ד"ר שלמה זלוטניק
חלק זה יפתח את ההשתלמות ויסגור אותה.

בהשתלמות ומעבר לתכנים השונים שיוצגו על ידי כל  מרצה, נרצה לבחון את התזה כי במקביל לרעיונות המוכרים לגבי תהליכים לא מודעים ניתן לדבר גם על כיווניות שלהם וגם על התמרכזות של כיוון הזרימה שלהם. זאת, בדומה להתמרכזות של פלגי מים לכדי נחל או נהר גדול יותר.
 
מספר אופנים שכיחים של כיווני תנועה הכרתית לא מודעת, ככל הניתן לשער:
-   ליבידו ותאנטוס - הניסיון לספקם והמגבלות על סיפוקם, רלוונטי כמובן בעיקר לפרויד
-   מצוקה טיפוסית ומתמשכת והניסיון להימנע ממנה, רלוונטי במיוחד לויניקוט
-   הכמיהה לבוא לידי ביטוי ולהתממש מול הכמיהה להעלם, רלוונטי במיוחד לשטיינר ולמלצר
-   הצורך לידיעה והכרה של דברים בעלי ממשות ותקפות רגשית (הדחף האפיסטמופילי - קליין) והצורך להימנע מממשות ותקפות כזו, רלוונטי במיוחד לביון
-   הצורך לפצל כדי להפחית חרדה והאפשרות לחבר דברים מפוצלים כדי לפגוש מלאות וממשות ולקדם אינטגרציות, רלוונטי במיוחד לקליין
 
 
 

הפסיכואנליזה לא מרבה לדבר על תנועה לא מודעת כבעלת כיוון. למעשה ההפך הוא הנכון. הפסיכואנליזה נוטה לדבר על ריבוי מוקדים וריבוי כיוונים. האפשרות של כיווניות ואפשרות של התמרכזות הן כמובן בעלות השלכות טיפוליות עמוקות והמטרה היא להעמיד אותן לבחינה במהלך השתלמות זאת, עם התלמידים ועם המרצים. נבדוק ב
יחד, האם פסיכותרפיה פסיכואנליטית יכולה לתרום להתהוות חדשה ורצויה או להתמוססות של מצוקה ושל רפטיציה חבלנית כאשר הפרשנות האנליטית נשענת על השערות לגבי כיווני התנועה הלא מודעת והתמרכזות שלה.
האפשרות להיעזר בתיאוריות מרכזיות בפסיכואנליזה כדי להציע וקטורים שונים ומרכזיים של תנועה לא מודעת, מאפשרת להציע את הרעיון הבא: מספר וקטורים של זרימה לא מודעת המתקיימים ביחד באופן שהינו בעל המשכיות מסוימת יוצר תצורה מנטלית דינמית ומתהווה תדיר, המתקיימת במרחב הדינמי הלא מודע התוך אישי והבינאישי. מדובר בסטרוקטורה נפשית או פוסט סטרוקטורה, ולכך השלכות נוספות על המהלך הטיפולי. ההצעה שאותה נבחן יחד במפגשים הינה, כי תצורה מנטלית פנימית הגם שנמצאת בתנועה והתהוות מתמדת היא זו שמקרינה ומממשת את עצמה בהיבטי החיים השונים, בתצורה דומה אם כי בהיבטי תוכן שונים.

חלק 2: 
זום אין, זום אאוט- מאובייקט חלקי לאובייקט שלם ובחזרה בתיאוריות של קליין וממשיכיה-
אילנה בן חיים
המציאות הפנימית מתוארת בתיאוריה הקלייניאנית במושג פנטזיה לא מודעת. התוכן הראשוני של כל התהליכים המנטאליים מורכב מפנטזיות לא מודעות שהן הבסיס לחשיבה המודעת והלא מודעת כאחד.
 התהליך המקשר בין הפנטזיה הלא מודעת למציאות החיצונית הוא היווצרות של סמלים (במילים או במשחק). זהו תהליך דו כיווני: המציאות הפנימית מכתיבה את האופן שבו אנו חווים את המציאות החיצונית והמציאות החיצונית, בתורה, מוסיפה חומרי בניין למציאות הפנימית. היחסים המוקדמים הללו שבין המציאות הפנימית למציאות החיצונית מגולמים בעיצוב האובייקטים הראשוניים, עיצוב הנעשה בעזרת מנגוני השלכה והפנמה המפעילים תהליכים לא מודעים שכיוון התנועה שלהם הפוך זה לזה.
קליין הגדירה שתי עמדות של העצמי כלפי האובייקטים שלו: העמדה הפרנואידית סכיזואידית שמאופיינת בפיצול בין אובייקט טוב לאובייקט רע והעמדה הדפרסיבית שמאופיינת בתפיסת האובייקט כשלם. לכאורה, העמדה הדפרסיבית "עדיפה", אך למעשה, לתנועה גמישה בין העמדות השונות יש ערך הסתגלותי: אמנם תפיסת האובייקט כשלם היא מציאותית יותר, אך לפחות בחלק ממצבי החירום תהיה העמדה שבה נתפס רק אובייקט חלקי יותר אפקטיבית בניהול המשבר.
בהשתלמות נתמקד בהבנת היחסים המוקדמים בין העצמי לאובייקט וביתרונות שבמעבר הגמיש בין העמדות השונות על פי התאוריה הקלייניאנית בליווי דוגמאות קליניות.

חלק 3: גישתו של ויניקוט- נחמה קדם אסולין
לאחר הכרה בתרומותיהם פורצות הדרך של זיגמונד פרויד ושל מלני קליין, כל אחד בדרכו, לפסיכואנליזה ולנושא הלא-מודע, מוסיף ויניקוט את תרומתו הייחודית גם בעניין זה. ויניקוט מרחיב את התבוננותנו בהתפתחות המוקדמת עד הרמה הראשונית ביותר ובמקביל מאיר מצבים טיפוליים עם מטופלים שמקור קשייהם נובע משיבוש בטיפול בהם בהתפתחותם המוקדמת.
בשונה מהמנגנון הבונה את הלא-מודע הפרוידיאני (הגנות סביב הדחקה) ואת הלא-מודע הקלייניאני (הגנות סביב פיצול), כאשר ויניקוט מדבר על ההתפתחות המוקדמת ועל המטופלים המעבדים בטיפול אזורים אלו, הוא מדבר על לא-מודע שאינו מודחק, שאינו מחלק את האישיות לחלק מודע וחלק שאינו מודע, אלא על שבר בקיום היוצר שתי צורות חיים המנותקות זו מזו. כמו הגנת הדיסוציאציה המופעלת באירועים טראומטיים, כך נוצר "פיצול אנכי" אצל תינוק שהטיפול בו אינו מותאם דיו לצרכיו.
נעסוק במטופלים שקיומם מאורגן סביב "פיצול אנכי" שכזה:
1.      פיצול ל"עצמי אמתי" ו"עצמי כוזב", כאשר גרעין העצמי האמתי חבוי תחת המעטה הגלוי של עצמי כוזב. נדון בשאלה מיהו העצמי האמתי (גם בעזרת בולאס). באופן דומה נדבר על מטופלים שאישיותם נשענת ברובה על התפקוד השכלי ומנותקת משאר היבטי הגוף-נפש. נראה כיצד השיבוש בהתפתחותם המוקדמת, כמו הטראומה, הביא לניתוקים אלו ונדון כיצד ניתן לעזור להם בטיפול.
2.      כשלים בהתפתחות המוקדמת יוצרים התמוטטות הנרשמת אך שאינה יכולה להיחוות. זהו רישום לא מודע שבשונה מהלא-מודע הקלאסי, אין לו ייצוג סימבולי. נדבר בהקשר זה על "זיכרון מובלע" (implicit memory) שעשוי להתבטא בטיפול בצורת enactment. העבודה על מצבים כאלו בטיפול אינה יכולה להסתפק בפירושים. כדי לתקן את התשתית המפורקת נדרשת חוויה מכוננת שתתאפשר אם תהיה רגרסיה לתלות בטיפול, כאשר המטפל יספק ת ההחזקה המתאימה למצבים ראשוניים אלו.
 
בנוסף, ויניקוט מדבר על הצורך, במהלך בניית העצמי ובקיום העצמי, לא לתקשר. בטיפול נראה זאת לעתים בצורך של המטופל "להתחבא". לצד הצורך החיוני של המטופל להיראות ולהיות מובן, יש גם צורך להשאיר חלק מסוים חבוי ולא ידוע גם למטופל עצמו. לא לפרש עד תום. שארית הלא-ידוע היא חלק חיוני גם לכינון מרחב פוטנציאלי המזמין חיים ויצירה עד אין סוף.


חלק 4:  בשבח העמימות ובזכות הישירות (ביון):  אילנה בן חיים
תהליכי החשיבה הראשונית (הלא מודעת) מונעים על ידי גרויים חיצוניים ופנימיים ואינם כפופים בהכרח לחוקי ההיגיון. במצבים שבהם המציאות איננה מכתיבה לבדה את התפיסה שלנו (כמו בזמן חלום או בחלימה בהקיץ) הגרויים הללו מפעילים תהליכים שיוצרים תבניות ומפרקים אותן, לחילופין.
ביון מתייחס לחלום ולחלימה בהקיץ באותה צורה ומתאר את החשיבה המתרחשת בהם כתנועה בין חלקיקים חסרי משמעות (רכיבי בתא) לבין יחידות בעלות משמעות (רכיבי אלפא). תנועה זאת מתאפשרת בעזרת "פונקציית אלפא" שהופכת חומר כאוטי, "המוכל", לחומר בעל משמעות בעזרת ה"מכל".
לדברי ביון, בתהליך זה למכל יש השפעה על המוכל ולמוכל יש השפעה על המכל. התנועה בין המכל למוכל היא, למעשה, תנועה דו כיוונית של חומרים דרך מבנה שביון מכנה אותו בשם "מחסום- מגע". במצב שבו התנועה של החשיבה איננה חד כיוונית- התודעה יותר עמומה ואזורים פחות מוכרים בנפש נהיים יותר נגישים. כתוצאה מ"ערפול וערבול" התודעה עשויים לצוף בה תוצרים של  תהליכי חשיבה ראשוניים באופן דומה לזה שמתואר לפעמים על ידי משוררים כמצב של  "השראה" לכתיבת שיר. תקשורת פתוחה בין מטופל למטפל המאפשרת גם ביטוי ישיר של חוויות עמומות ולא מוגדרות עשויה לתרום להתבהרות ולהתפתחות נפשית משמעותית.
בהשתלמות יושם דגש על פענוח התנועה בין הלא מודע למודע, על  מקומו של "מחסום המגע" ביניהם ועל  המעבר בין החשיבה העמומה לביטוי הישיר של החוויה תוך שימוש בדוגמאות קליניות. 
לייבסיטי - בניית אתרים